עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

ברוכים הבאים לבלוג של החיים שלי!
אני ניק24.
אני מספרת בבלוג הזה על החיים שלי בשמות בדויים.
הבלוג הזה נוצר כשהייתי בכיתה ה' ונמחק הרבה פעמים ונבנה מחדש.
עכשיו אני בכיתה ט'.
אני בת 15.
השם של הבלוג מבוסס על הספר "הבלוג של החיים שלי", אבל הבלוג עצמו לא דומה לו.
אני לסבית מחוץ לארון.
פעם אחת ניסיתי להתאבד.
אני דכאונית.
אני תולעת ספרים.
אני גיקית.
~
אם אתם רוצים אתם יכולים לקרא עוד עליי בבלוג שלי, תרשמו אם בא לכם ואז תקבלו עדכון במייל בכל פעם שאני מעלה פוסט.
נוסף על כך, לכל שאלה ובקשה אתם יכולים לשלוח מייל- niki24.bloger@gmail.com
~
מקווה שנתראה בבלוג- ניקי24.


~עודכן לאחרונה בתאריך 1/6/2017~
חברים
יהוהsmooth criminalIM ALאנונימיתשושוLiam Greison
Sonita.for.amorפמיניסטיתענברmayyanlevLR SOMEONEתמר נובומינסקי
אנו נימיתits just me .נאיהtearsThe darkתיאו
דני מאורDaniellecosmicBFFmy blog,my storyסיסיforever ALONE girl
שריתמקוב אביטלמאירוברומינטפושילדת הבלוגרעות♡.0Roz
ARIXXXסטפני גבאי
נושאים
החיים שלי  (26)
איירון וומן  (7)
מתמטיקה  (5)
בית ספר  (4)
הבלוג  (4)
המסע שלי  (4)
חברות  (4)
אל תתעלמו ממני  (3)
ביסקסואלית  (3)
דיכאון  (3)
הומופוביה  (3)
התמרמרות  (3)
לסבית  (3)
ספר החוקים של ניקי- חדש  (3)
אוטיזם  (2)
אמא שלי  (2)
אנימה  (2)
בלבול  (2)
דעה אישית  (2)
החברה הכי טובה  (2)
התבגרות  (2)
חלומות מוזרים  (2)
מגמות  (2)
מחשב נייד  (2)
מחשבות  (2)
נאומים ארוכים  (2)
סרטים  (2)
עזרה  (2)
עצב  (2)
שדרות  (2)
שלהבת זל  (2)
שנאה  (2)
תיכון  (2)
תמונות  (2)
DIE  (1)
I HATE ME  (1)
אהבה  (1)
אוטובוס  (1)
אמא  (1)
אמונה  (1)
אנגלית  (1)
אני  (1)
אני צריכה עזרה  (1)
אנימות  (1)
בגרות  (1)
בוגרת  (1)
בלוגים מומלצים  (1)
בקשות  (1)
גיל ההתבגרות  (1)
דברים שלמדתי  (1)
דוקטור הו  (1)
דעות אישות  (1)
דעות פוליטיות  (1)
דת  (1)
הבעיות שלי  (1)
החופש הגדול  (1)
החלטה  (1)
החתולים שלי  (1)
הלוויה  (1)
המוזרות שלי  (1)
הקהילה  (1)
התבכיינות  (1)
התלבטויות  (1)
התלוננות  (1)
חברי צאט  (1)
חהט  (1)
חופש  (1)
חלומות  (1)
חתכים  (1)
טארדיס  (1)
כאב  (1)
כתיבה  (1)
לבד  (1)
לימודים  (1)
לסביות  (1)
מאוהבת  (1)
מארוול  (1)
מדעים  (1)
מה אני חושבת על  (1)
מה אני חושבת על..  (1)
מוות  (1)
מחנאים  (1)
מחנאים vs כדורגל  (1)
מעבר  (1)
מצעד הגאווה  (1)
משחקי הפסטיגל XD  (1)
משימות  (1)
משעמםםם  (1)
נטישה  (1)
סדרות  (1)
סיום חטיבה  (1)
סיפורים ארוכים  (1)
סרטונים  (1)
עדכונים  (1)
פייסבוק  (1)
פרידה  (1)
פריקה  (1)
קטעים מהיומן  (1)
רגשות  (1)
רצח  (1)
שאלות  (1)
שוביניזם  (1)
שירים  (1)
שקופה  (1)
תודה  (1)
תמונות חמודות  (1)
תעודה  (1)
My BFF!

אין תחושה יותר נוראית מניתוק של החברה הכי טובה.
אין תחושה יותר נוראית מהידיעה שאחרי סוף שנת הלימודים לא תראי אותה יותר לעולם.
אין תחושה יותר נוראית מאשר ההרגשה המוזרה שאמא שלה שונאת אותך מסיבה לא ברורה.
אין תחושה יותר נוראית מאשר הידיעה שבשנה הבאה כל חברותייך יעלמו ותשארי מוקפת בשונאותייך.
אין תחושה יותר נוראית מאשר הידיעה שבשנה הבאה תהיי כל יום בחדר מלא ב40 בנות ועדיין, כל היום, תרגישי לבד- אפילו יותר לבד ממה שאת עכשיו.
חלל ריק, ריקנות, חוסר, חיסרון, עצב, עצבות, כאב, פחד. כלום.
כל אלו ביטויים של מה שאני מרגישה עכשיו.
פשוט כלום. ריק. מבפנים.
אין תחושה יותר נוראית-
מאשר להיות פשוט-
שקופה.
המסע שלי

אני מתחילה את המסע שלי היום.
בסופו של המסע אני רוצה למצא את עצמי.
לדעת מי אני, מה אני.
אני רוצה להיות שמחה.
אני מקציבה למסע שלי שנה מעכשיו.
ואם צריך אני אתן עוד זמן, אבל אני מקווה שלא אצטרך.
~המסע שלי יסתיים בתאריך 18/7/2017~
בהצלחה לי!:)
המסע שלי 2

היום אני מתחילה פנקס.
פנקס ואיתו דרך חדשה, דרך לשפר את החיים שלי.
בפנקס אני אכתוב נקודות חוזק ונקודות חולשה שלי.
אני צריכה לוודא עם אנשים שמכירים אותי שכל הנקודות הכתובות בפנקס הן נכונות.
ואולי, בתאריך הזה בשנה הבאה,
החיים שלי יהיו שונים.
שמחים יותר:)

~המסע יסתיים בתאריך 12/6/2018~
רשימת הצפיה שלי
•  אנימות:
•  בלאק באטלר עונה 3
•  אין לי הרבה חברים
•  השקר שלך באפריל
•  דורארארה עונה 3
•  סרטים:
•  ספיידרמן
•  סרטי אקסמן
•  עץ אדומים תפוס
•  כל סרטי מארוול ~רשימה נפרדת~
•  מלחמת הכוכבים
•  סדרות:
•  אימה אמריקאית
•  המפץ הגדול
•  דוקטור הו עונה 10
•  חברים (אולי)
•  המדריך לרוצח
•  גלי
סרטי מארוול
•  איירון מן 1- ראיתי
•  איירון מן 2- ראיתי
•  ת'ור 1-
•  קפטן אמריקה 1- ראיתי
•  האלק
•  הנוקמים 1- ראיתי
•  איירון מן 3- ראיתי
•  ת'ור 2- ראיתי
•  קפטן אמריקה 2
•  שומרי הגלקסיה
•  הנוקמים 2
•  אנטמן
•  קפטן אמריקה 3
•  דוקטור סטריינג'- ראיתי
היצור שאני הכי שונאת בכל העולם
18/08/2017 00:30
ניקי24
אמא שלי, שנאה, מוות, חתכים
כן, אמרתי לך שלפעמים אני מעדיפה להיות זונה ברחוב מאשר לגור איתך. אם לא הייתי לסבית, הייתי בורחת מהבית לרחוב ועוסקת בזנות עבור אוכל. כן, עד כדי כך אני שונאת אותך. חשבת פעם שאולי הבעיה היא אצלך, אם ככ הרבה אנשים שונאים אותך? גם אני וגם המשפחה של בעלך וגם אנשים מהעבודה שלך.
אבל אני שונאת אותך יותר מהכל. אני שונאת אותך כמעט כמו שאני שונאת את הזונה שהטרידה אותי מינית. את יודעת מה? יכול להיות שאפילו יותר ממנה. 
אה, כן, עוד דבר ששכחתי לומר לך. אני מקללת לפעמים. מה תחרימי לי עכשיו? לקחת את הפלאפון שלי כבר. תקחי לי את המחשב? יש לי המון ספרים על המדף, לא תוכלי לקחת את כולם. גם אם כן תקחי את כולם, אני אעבור לכתיבה. תקחי לי את הקלמר? אני אמצא משהו לעשות, אולי אני אשחק משחק עם עצמי ואראה עד כמה אני שונאת אותך. המשחק הולך ככה- מה הייתי מוכנה לעשות כדי לא לגור איתך יותר? אני מעלה אפשרויות שעולות ועולות ולבסוף זה מגיע ל"הכל". כן, עד כדי כך אני שונאת אותך.
אבל למה אני שונאת אותך ככ? לא, זה לא בגלל שלקחת לי את הפלאפון. אני מסוגלת לחיות בלעדיו.
לכלב של הבית את מתייחסת יותר טוב מאשר אליי. ואת אפילו מודה בזה! "הוא לא מרביץ  לאנשים בלי סיבה". ואני כן? לא. אם אחותי מציקה לי, זו זכותי המלאה והמוחלטת להרביץ לה. זה לא נחשב "בלי סיבה". אבל תהית פעם מאיפה ילדים לומדים להרביץ? ילדים מחקים את ההורים שלהם. יום אחד את תצטרכי להודות בזה שאת אלימה פיזית ומילולית ושאת לא ראויה לגדל ילדים. אולי זה יקרה כשהרווחה תתעורר על עצמה ותוציא אותי מהגיהנום הדיקטטורי שאת מנהלת.
הגיע הזמן שתביני שאני אמורה לחיות את החיים שלי, לא את החיים שאין לך!!
ואם אני חושבת שאלוהים הוא דמות דמיונית מטומטמת, זו זכותי לחשוב ככה.
ואם אני חושבת שזה בסדר להסתובב עם מכנסיים גם מחוץ לבית, זו זכותי לעשות את זה.
ואם אני רוצה לפתוח חשבון אינסטגרם בלי שתעקבי אחריי ותגיבי שטויות על הפוסטים שלי, זו בהחלט זכותי לשמור על קצת מהפרטיות שאין לי.
אם אני רוצה שיהיו לי חברים חילונים, זו זכותי המלאה להפגש איתם. העובדה שמעולם לא היו לך חיי חברה לא אומרת שמותר לך להשמיד את שלי.
במובן מסויים, את אחראית לכל הסבל שיש לי בחיים.
הבחירה שלך להעביר אותי לבית ספר דתי בכיתה ב' היא הטעות הראשונה שעשית ולעולם לא תהיי מוכנה להודות בזה. גם אחרי 5 שנים שלא פגשתי אותן, החברות שלי מכיתה א' זכרו אותי ועדיין אהבו אותי. להזכיר לך מה קרה עם הדתיים שאת ככ אוהבת? גרמו לי לגנוב כדי שלא יעשו עליי חרם. ובכל זאת עשו עליי חרם. וזה רק בתחילת כיתה ב'!
בכיתה ז' שוב שלחת אותי לבית ספר דתי, ומה קרה שם? למדתי לקלל, ניסיתי להתאבד, ניסיתי לחתוך... מה לא?
אבל הרי חילונים הם כמו צרעת, אסור להתקרב אליהם. דתיים הם השלמות בהתגלמותה, הם לא עושים דברים כאלה. לא?
יש חילוניות שמתלבשות צנוע יותר מהדתיות שאת ככ אוהבת שחושפות את כל התחת עם החצאית הקצרה ככ שלהן. כזאת את רוצה שאני אהיה? 
חבל. לא אכפת לי ממה שאת רוצה, לא אכפת לי ממך בכלל. אני לא צוקו מאווטר, אני לא מתכוונת לרדוף אחרי הכבוד והקבלה שלך לנצח ולהרוג את עצמי ואחרים בדרך. לא! לא אכפת לי מאיך שהיית רוצה שאני אהיה.
תפנימי ותקבלי את זה שאני לא הילדה שאת רוצה שאני אהיה ולעולם לא אהיה. אני מסרבת לומר שאני הילדה שלך. הילדה שלך מתה! אני לא מתכוונת לקרא לך "אמא" יותר, בכל מקרה המילה הזאת דוחה ומגעילה אותי.
כשערכו מופע בבית ספר בנושא אמהות, אני יצאתי מחדר מוזיקה וסירבתי להשתתף במופע. למה? אני שונאת את הנושא הזה. מבחינתי אין לי אמא.
תמיד אומרים שבית הוא מקום שיש בו אנשים שאוהבים ומשפחה ואיפה שהלב ונמצא וכולה וכולה, שמשפחה היא אנשים שאתה אוהב ושאוהבים אותך. אז אם ככה, אין לי בית ואין לי משפחה.
אני שונאת אותך 
אני שונאת אותך
אני שונאת אותך
אני ככ שונאת אותך
אני פאקינג שונאת אותך (הו, אני מקללת. זה חדש לך? לי לא.)
אני לא מתכוונת להקשיב לך יותר, את לא אמא שלי מבחינתי.
ההטרדה המינית- זה גם בגללך.
אם היית יותר תומכת ומקבלת אולי הייתי מספרת לך כשיצאנו, הייתי מספרת לך גם כשנפרדנו והייתי מספרת לך שאני רוצה להתרחק ממנה ולא יודעת איך לעשות את זה. אם הייתי מתרחקת ממנה היא לא הייתה מתקרבת אליי אז באותו יום ולא היית מטרידה אותי מינית. אם היית אפילו קצת פחות נוראית ממה שאת אולי אפילו הייתי מספרת לך כשהוטרדתי מינית.
אמרתי לך שלא סיפרתי לך כי ידעתי שתאשימי אותי, אמרת "את עד כדי כך לא סומכת עליי?" אבל אני צדקתי. אני פאקינג צדקתי בכל מחשבה מזדיינת עלייך. את פאקינג התחלת להאשים אותי בזה שאני פאקינג עברתי הטרדה מינית. אמרת שאני לא יודעת לבחור חברים, שאני בחרתי להתחבר עם הזונה ההיא ובכך אני הבאתי את זה על עצמי.
את יודעת מה לבשתי באותו יום? החצאית האדומה הקצרה מידי לטעמך וחולצה שחורה קצרה עם מעט מחשוף, לבשתי את זה בלי מכנסיים מתחת ועם סוודר מעל שהורדתי כשהגעתי לשם ונהיה לי חם. כן, שיקרתי לך כשאמרתי שהורדתי אותו כשהגעתי הבייתה. עכשיו תאשימי אותי גם בזה? וכמובן, תמשיכי להציק לי על ההתעקשות שלי לשים מכנסיים ארוכים מתחת לחצאיות.
ואת יודעת מה עוד תמשיכי כנראה לעשות? לגעת בי למרות שאני שונאת את זה, למרות שבכל פעם שאת נוגעת בי אני מקללת אותך מבפנים, למרות שבכל פעם שאת עושה את זה אני שונאת אותך אפילו יותר, למרות שאני פאקינג עברתי הטרדה מינית ואני פאקינג שונאת מגע לעזאזל!!
כן, אני מקללת בהגזמה בכוונה. למה? כי אין לי מה להפסיד יותר.
לקחת ממני הכל. כולל הרצון לחיות.
אין לך מה לקחת יותר. אולי חוץ מאת החיים שלי.
קדימה, תעשי את זה! זה יחסוך ממני לעשות את זה בעצמי.
את אומרת שאני שד, רובוט, שאין לי רגשות. 
מעניין אם אלו המילים שאני שומעת שגורמות לי לפגוע בעצמי ולרצות למות.
אולי זה בכלל אנשים שאומרים "אפילו ההורים שלך שונאים אותך". מה אני אעשה עם זה שהם צודקים?
מה אמרנו לגבי פגיעה עצמית? אה, כן. 
אני צריכה לתקן את המרובע בצד.
צריך להוסיף שם "חותכת." בהווה.
יש לי 5 חתכים ברגליים, גבוהה מכדי שתוכלי לראות, והם כולם בגללך!
ב-ג-ל-ל-ך-!
זוכרת שאני צורחת בכל פעם שאת נוגעת ברגליים שלי? את לוחצת לי על החתכים ואני לא יכולה להגיד כלום.
אבל את נהינת מזה, מלהכאיב לי. יש לך מן הנאה סדיסטית כזו.
מצחיק שבזמן שאמא שלי אמורה לתמוך בי היא דווקא יותר מקרבת אותי אל המוות והרצון למות, בעוד שהבן אדם שאת שונאת הידוע כאן כאיירון וומן הוא דווקא האדם שעוזר לי לא למות והסיבה היחידה לכך שאני חיה. כי הייתי אמורה למות ב20 ביוני אם היא לא הייתה.
לא, אני לא צריכה פסיכיאטרית ולא פסיכולוגית ולא אשפוז במחלקה פסיכיאטרית.
אני לא רוצה למות. אף אחד לא רוצה למות!
אני פשוט מעדיפה לא לחיות איתך כשאת לא פחות מהורסת וממררת לי את החיים.
זה כמו סוג של משחק, מי יהרוג אותי פיזית קודם? (כי מבפנים אני כבר מתה)
אני, או את?
כמובן שבשני המקרים זו עדיין תהיה את.

0 תגובות
פסטיבל ההתלוננויות של ניקי!
10/08/2017 00:42
ניקי24
התלוננות, איירון וומן, חהט, תיכון

ככ הרבה דברים לכתוב.

ככ הרבה.

ולמה חיכיתי עד עכשיו?

אני באמת לא יודעת.

קראתי את היומנים שלי, התמלאתי נוסטלגיה וגיליתי שאני פחות ופחות כותבת יומן מאז שהקמתי את הבלוג הזה. לפני הבלוג, כתבתי יומן כמעט כל יום. אני שונאת את הטכנולוגיה שמרחיקה אותי מסגנון הכתיבה הישן והאהוב עליי בעזרת דפים וכלי הכתיבה הראשון שבא ליד. לעומת זאת, אני אוהבת את הבלוג כאילו היה יומני הפרטי. העובדה שאף אחד לא באמת קורא את הבלוג מסייעת לי להאמין שהוא באמת כזה.

ממה להתחיל?

נתחיל במשהו שאם לא אדבר עליו הראש לי (או אולי בכלל הלב שלי) יתפוצץ. הפוסט הקודם שלי היה מכתב תודה לאיירון וומן על… הכל בעצם. אבל לא לפני הרבה זמן, גיליתי שהיא חסמה אותי בלי שום סיבה נראית לעין. אין לי אפילו דרך לשאול אותה למה כי ככל הידוע לי המספר שלי חסום אצלה למרות שניסיתי בכל זאת לשלוח הודעה ועד עכשיו לא קיבלתי תשובה. ניסיתי להמציא לעצמי כל מיני תירוצים שהיו אמורים לגרום לי להרגיש יותר טוב עם עצמי. זה נהיה הזוי יותר ויותר ככל שהמשכתי עם זה. זה התחיל באפשרות שאולי היא שוב טסה לח"ול, אבל אם היא הייתה טסה היא הייתה מזכירה את זה כל הזמן כמו שהיא עושה בדרך כלל. וזה התקדם לאפשרות (הלא אפשרית) שאולי יש לה רגשות כלפיי והיא מנסה לחסום גם אותם. ואז הרגשתי רע על זה שאני אגואיסטית שמקווה שיהיו לה רגשות כלפיי כי זה אומר שהיא תצטרך לצאת מהארון, ואם אני ככ סובלת בגלל הנטייה המינית שלי, האם אני רוצה את זה בשבילה? וכמובן, פפפ נו באמת. כאילו שלמישהי (ועוד לאיירון וומן) יהיו אי פעם רגשות כלפיי.התירוצים הגרועים לא גרמו לי להרגיש פחות רע בעניין אז אני מנסה לפרוק את זה כאן.

הממ פרקתי את זה ואני עדיין מרגישה רע בנוגע לכל העניין. הידד, גם זה לא עזר. כמה מפתיע.

ונעבור לנושא פחות מדכא, אני עוברת בית ספר! כן, סוף כל סוף הסכימו לי לעבור. כדי לשמור על קטע הזהות הסודית שלי, אני כמובן לא אומר איזה. רק אומר שזה תיכון מאוד יקר המאפשר לי לעשות את הבגרויות במקצועות שאני טובה בהם ברמת 5 יחידות מוקדם יותר! כלומר, אני אסיים את הבגרויות שלי בי"ב חורף במקום בי"ב קיץ, אמנם רק חצי שנה קודם אבל זה עדיין משהו. אנגלית הוא אחד המקצועות שאני אמורה לעשות מוקדם יותר וללמוד שיעורי תגבור עם כיתה י"א. הבעיה היא שמעולם לא הייתי ב5 יחידות עד עכשיו ואני לא יודעת אם אוכל לעשות גם 5 יחידות בגרות וגם לעשות את הבגרות מוקדם יותר. לעומת זאת, לא למדתי אנגלית במשך 5 מתוך 6 שנים ביסודי ובכל זאת הגעתי לרמה של 5 יחידות. זה אומר שאני מסוגלת? התיכון חילוני. לא הייתי בכיתה מעורבת מאז כיתה א'. אני זוכרת שהיה לי נחמד יותר כשלא הייתה הפרדה בין בנים לבנות ולא הייתי נענשת אם הייתי משחקת/ מדברת/ נמצאת בקרבת הבנים. ובית ספר שיש בו רק בנות הוא ממש משעמם. מוזר שאני אומרת את זה בתור לסבית? אני לא מרגישה שזה מוזר. אני מרגישה מוזר להשתמש במילה "חברה" כדי לתאר ידידות שלי, לעומת זאת המילה "חבר" לא נותנת לי תחושה מוזרה.

אני כבר ממש רוצה לדעת מי יהיו הכיתה שלי, כמה בנים וכמה בנות יהיו. אם המורה תהיה נחמדה? או שאולי בכלל נחמד? אני עוד לא יודעת מתי יהיה המפגש שבו אגלה הכל אבל אמרו לי שזה יקרה בערך בשבוע האחרון של החופש. אני מאוד סקרנית וקצת לחוצה, כמו בכל מעבר למקום חדש.

דיי!!! ככ חם פה! אני מרגישה כמו ילד ששכחו אותו במכונית. למה המאוורר לא מקרר??  הקטע הכי עצוב הוא שבחדר שלי בבית יותר חם. כשהמאוורר שם דולק.

וזה מביא אותנו לשאלה- איפה אני עכשיו? התשובה לא תפתיע את הקוראים הוותיקים של הבלוג שלי אם אומר לכם שאני בשדרות. אני נשארת כאן שבוע שבהלכו אבהה ב4 קירות אחרים מאלו שאני בוהה בהם בדרך כלל. מדהים שבדיוק התחילו אזעקות צבע אדום באיזור ועכשיו אני בשדרות. עד עכשיו לא שמעתי צבע אדום אבל אני מקווה שלא יהיו אזעקות בלילה, אני שונאת להתעורר מזה. אני בכל מקרה ישנה בחדר הכי ממוגן בבית הזה. ידעתם שפעם צבע אדום היה "שחר אדום"? ואז כל הילדים בגן שקוראים להם שחר התלוננו שצוחקים עליהם וקוראים להם שחר אדום ואז שינו את זה.

ועכשיו, נושא הבא לפסטיבל ההתלוננות שלי!

בחופש הגדול הקודם החברה הכי טובה שלי עברה דירה רחוק מכאן.

לא כיף להיות בחופש בלעדיה. אני מרגישה לבד פתאום.

אני אומרת לעצמי ״אולי כמו שנה שעברה אני אלך עם...״ ואז אני נזכרת שהיא גרה רחוק מידי.

למען האמת, יש לי אנשים להסתובב איתם, יש לי חברה בשכבה ח׳ אבל זה לא אותו הדבר. היא לא החברה הכי טובה שלי.

ב21/6 היינו אמורות ללכת לאיזשהו מקום שהחלטנו שנלך אליו כל שנה בתאריך הזה והצעתי שאחר-כך אני אבוא לישון אצלה אבל היא אמרה שאין לה כח לסוע עד כאן, בשני אוטובוסים ושלוש שעות רק כדי שנאכל קרפ ונחזור לשם. היא צודקת כמובן.

הצעתי שהיא תבוא אליי ביום של האזכרה של שלהבת ואז תישן אצלי כי זה בטח יגמר מאוחר ולא יהיו אוטובוסים ואז למחרת, נאכל את הקרפ שלנו ואז אני אבוא לישון אצלה. אבל היא לא רצתה לבוא לאזכרה. אני יכולה להבין אותה.

אבל… אני לא אדע להגיע לשם לבד אם אף פעם לא הייתי שם. וגם תכננו לאכול קרפ כל שנה. באותו תאריך. ה21/6…

כבר כשקבענו את זה ידעתי שאנחנו אופטימיות מידי ושזה כנראה לא יקרה, אבל בכל זאת קיוויתי שאולי כן.

לומר את האמת? קשה לי בלעדיה. קשה לי יותר משחשבתי שיהיה. בכיתה ו׳ בקושי דיברנו וזה לא היה כזה נורא אבל מאז כיתה ז׳ לא נפרדנו לשניה ועשינו הכל ביחד, התחברנו יותר.

יש רק בעיה אחת, יש עוד חברה אחת, ביחד אנחנו סוג של שלישיה כזאת של חברות הכי טובות אבל… היא מתעקשת לבוא איתי לקדומים ביום שבו אני אמורה להיות לבד עם החברה הכי טובה שלי. אני רוצה שפעם אחת נהיה שתינו לבד, כמו פעם. זה לא אומר שאני לא מחבבת את השלישית, פשוט ממזמן לא יצא לי לבלות לבד עם החברה הכי טובה שלי. לפעמים כששלשותינו יחד, אני תוהה מי באמת החברה הכי טובה שלה. זה מתחיל לבלבל אז אני אשתמש בשמות בדויים, החברה הכי טובה שלי היא נעמה (שם שכבר השתמשתי בו בבלוג בעבר) והשלישית היא שרון (שם שעוד לא הזכרתי בבלוג), בפעם האחרונה שהיינו שלשותינו יחד גיליתי ששרון הוזמנה לבר המצווה של אחיה של נעמה. אני מבינה שהיא הוזמנה כי האמהות שלהן חברות אבל למה לדבר על זה מולי ולגרום לי להרגיש בחוץ? אתן חברות בסך הכל שנה או שנתיים, לא בנות דודות או חברות מלידה, אז למה זה מרגיש לי כאילו אני זו שהצטרפה אחרונה? באמת שאין לי בעיה לבלות עם שתיהן ביחד, או לבד עם שרון, אני נהנית מחיי החברה המעטים שיש לי, הבעיה שלי היא שמידי פעם אני רוצה לבלות לבד עם נעמה. היא בכל זאת החברה הכי טובה שלי.

הבעיה מתחילה כשאני לא מסוגלת להגיד לשרון את זה, אני לא רוצה להעליב אותה או לגרום לה להרגיש לא רצויה. אני יודעת שהיא תבין אותי אם אני אגיד את זה נכון, אבל אני כנראה אגיד משהו חסר טקט או משהו לא במקום כהרגלי ואפגע בה.

אני מקווה שאני אצליח לגרום לשרון להבין.

אני מקווה שיצא לי ולנעמה להפגש יותר בשנה הבאה.

יום אחד, כשיהיה לי רשיון ותהיה לי מכונית משלי אני אסע אליה כל חודש! (אני חיה בסרט, אני יודעת).

קשה לי בלעדיה ומותר לי גם לומר שקשה לי.

מותר לי לאהוב אותה, בתור חברה הכי טובה ולא משהו מעבר.

מותר לי לבלות איתה זמן לבד מידי פעם.

מותר לי.

עכשיו נשאר פחות מחודש לסוף החופש הגדול ועדיין לא נפגשנו מאז יום ההולדת שלי. אני מרגישה כאילו זה קרה ככ מזמן.

אוף. אני מתגעגעת אליה.

אני באמת באמת מתגעגעת אליה.

טוב, בזמן האחרון לא יצא לי לישון ככ הרבה ואני מרגישה עייפה קצת וגם ככה כולם פה כבר ישנים והמקלדת של המחשב שלי עושה רעש ובסוף עוד תעיר אנשים, בנוסף לכך יש פה חושך ואני לא רואה בכלל את המקלדת ומעולם לא למדתי הקלדה עיוורת, מרוב הקלדה במחשב אני זוכרת בעל פה את המיקום של האותיות. אני אפילו לא חושבת על ההקלדה, אני חושבת על המילים שאני רוצה לכתוב והידיים שלי פשוט מקלידות אותן.

אתם חושבים שאני מכורה למחשב יותר מידי?

טוב, כנראה שלא נגלה את זה עכשיו (או בכלל כי אף אחד לא באמת יענה לי).

לילה טוב, אף אחד.
עד הפעם הבאה- ניקי.

נ.ב- אם מישהו מהאף אחד שקורא את הבלוג שלי תוהה מה אומר הנושא חהט אז אלו ראשי תיבות של המילים "חברה הכי טובה", לא היו מספיק תווים כדי להכניס נושא ארוך ככ.


1 תגובות
תודה.
22/06/2017 00:34
ניקי24
איירון וומן, תודה

תודה.

אני רוצה להגיד לך תודה.

תקופה ארוכה שאני רק מציקה לך, לא עוזרת בכלום ורק מכבידה עלייך כנראה ובכל זאת, למרות כל ההצקות שלי, תמיד ענית לי. תמיד עזרת לי. תמיד היית שם כשהייתי צריכה אותך. לא הייתה אפילו פעם אחת שאמרת לי לא, אפילו לא ניסית לחפש תירוצים ולומר שאת לא יכולה כרגע או שאין לך זמן אליי למרות שיכולת לעשות את זה.  היית שם בשבילי בצורה שבה אף אחד לא היה מעולם, הקשבת (יותר נכון, קראת) לי בצורה שאף אחד לא הקשיב מעולם, את אפילו לא יודעת כמה עזרת לי וכמה השפעת עליי רק בזה שהיית שם בשבילי כשהייתי צריכה ולא היה לי אף אחד. אני כותבת "רק" אבל זה ממש לא "רק".

בין כל הדמעות, אלה שהיו בגללך לא היו מעצב.

גרמת לי להרגיש מדהים! ולא רק בגלל שאני אוהבת אותך, בגלל שהיית שם כשהייתי צריכה. את לא מבינה כמה זה מדהים להיות שם עבור מישהו שאין לו אף אחד. פתאום הרגשתי שלמישהו אכפת מהחיים שלי. פתאום הייתה לי סיבה לחיות. והסיבה היא את.

בין לבין גם סיפרת לי דברים על עצמך ועל העבר שלך, את לא יודעת כמה התרגשתי והתלהבתי מההזדמנות להכיר אותך מעט יותר וגיליתי אדם עוד יותר מדהים ממה שחשבתי שאת קודם. אם פעם הייתי אומרת שאני אוהבת אותך למרות שאני יודעת שאת אדם נוראי, היום אני אומרת שאת בכלל לא אדם נוראי, אפילו לא קצת! את אדם מדהים ואני חושבת ככה לא רק כי אני אוהבת אותך. אם פעם הייתי אומרת שאני מודעת לזה שאת לא מושלמת ואפילו רחוקה מזה ועדיין אני אוהבת אותך, היום אני אומרת שאת האדם שהכי קרוב לשלמות. נכון, אין דבר כזה שלמות, אבל את הכי קרוב לזה שאפשר להגיע (רק חסר שתאהבי את גרין דיי ותהיי לגמרי מושלמת. אוקי, סליחה, פוסט רציני.). אני באמת לא אומרת את זה כי "האהבה מעוורת" או משהו בסגנון. באמת שלא.

השיחות איתך עשו לי טוב יותר מכל דבר אחר, במקום לבכות ולרצות לפגוע בעצמי התחלתי לחייך לעצמי עד שכאב לי הפרצוף ואפילו לחשוב מחשבות אופטימיות מידי פעם. היו פעמים שרציתי לפגוע בעצמי ועמדתי לעשות את זה אבל עצרתי בעצמי כי ביקשת ממני לא לעשות את זה.

אני אפילו לא יודעת אם יצא לי להודות לך מרוב שאני אסירת תודה.

אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאין לי מספיק מילים כדי לבטא את עצמי בכתב, אז אני אסתפק במילה אחת שאני מקווה שמביעה מספיק כמה השיחות איתך חשובות לי וכמה את חשובה לי.

תודה.

פשוט תודה לך. על זה שהיית שם, על זה שסיפרת, על זה שהקשבת.

תודה על הכל.


0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 21 22 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
שלהבת חיה שוורץ זל

שלהבת חיה שוורץ ז"ל טבעה למוות בשדות ים ביום שישי 8/7/2016 בשעה 18:30.
ההלוויה שלה התקיימה בתאריך 11/7/2016 (ד' תמוז ה'תשע"ו) בשעה 17:00.
היא הייתה רק בת 13 וחצי במותה.
היא לעולם לא תהיה בת 14.
היא לעולם לא תעלה לכיתה ט'.
היא תישאר ילדה.
לנצח.
אבל לא כמו פיטר פן..
שלהבת, אני מתגעגעת אלייך :( <3
~My favorite songs

-Stray heart

-If Icould tell her

-Fuck you

-Take me to church

-Still breathing

-Boulevard of broken dreams

-American idiot
לא רק בלוג
אשמח אם בכל בקשה, שאלה או בעייה תפנו אליי במייל- niki24.bloger@gmail.com

~

חפשו באינסטגרם- @niki24_bloger

~

מצפה לראותכם שם!
<3 ניקי24
החלומות/ השאיפות שלי:
•  שהבלוג שלי יהיה פעיל
•  לגור בלונדון/ ת״א
•  שיתגשם חלום לפחות.V
•  לא להיות ילדה דחויהV
•  שיהיו לי 5 לייקים על פוסט.
•  חלומות נורמליים.
•  יהיה אכפת לי מלימודיםV
•  שתהיה לי vBff
•  להיות שחקנית/ סופרת.
•  לסיים תיכון
•  לסיים יסודיV
•  עולם ללא הומופוביה.
•  לא לגור בבית שלי
•  שלמישהו יהיה אכפת.V
•  שמישהי תאהב אותי.
•  למצא את עצמי
•  להיות שמחה
•  לעשות 5 5 (יחידות)
•  לאמץ 3 חתולים בשם מגנוס
•  לאמץ חתול שחור בשם ניקו
•  להיות חלק ממשהו
•  לסיים חטיבהV
•  הערכה/ ביטחון עצמי גבוהים יותר
•  לרזות קצת
רשימת הקריאה שלי
•  חיקוי של שרלוק הולמס
•  בת העשן והעצם 2
•  גורלו של אפולו 2
•  גיבורי האולימפוס 2
•  גיבורי האולימפוס 3
•  לפני שאפול
•  שרלוק הולמס חלק ה׳
•  שרלוק הולמס חלק ב'
•  נפילת הממלכות 5
•  אשמת הכוכבים
•  ארץ האגדות 3
•  גיבורי האולימפוס 4
•  גיבורי האולימפוס 5
•  תיכון לילה 2
•  ביטרבלו
•  תיכון לילה 3
•  תיכון לילה 4
•  ניקולאס פלמל כל הסדרה החל מ3
•  יומני החנונית 6
•  תיכון לילה 5
•  ארץ האגדות 5
•  המסעדה שבסוף היקום
•  עלובי החיים
•  נפילת הממלכות 4
•  הרוזן ממונטה כריסטו
•  ההסטוריה של הפילוסופיה...
•  מעריצה/ Fangirl
•  כמה טוב להיות פרח קיר
•  הסיפור שאינו נגמר
משהו שכדאי לדעת עליי~

אני תולעת ספרים וגיקית בנשמתי, אני מברכת את המוזרות ומקללת את הנורמליות.
הספר האהוב עליי הוא הספר ״שרלוק הולמס״.

הסופרת הישראלית האהובה עליי היא ליאת רוטנר, קראתי כמעט את כל הספרים שלה.

ספר שאני לא מוכנה לקרא שוב לעולם-
המשחק של אנדר.
אני מכבדת אנשים שאוהבים את הספר הזה, אבל אני לא מבינה אתכם. הספר נורא מיושן והכתיבה לא עושה לי חשק להמשיך ולקרא.

ספר שלדעתי נורא משעמם אבל בתנאים מסויימים אולי אקרא אותו שוב-
הארי פוטר.
כן, כן, הרי לכם תולעת ספרים שלא אוהבת את הספר הזה.

וזהו לבנתיים, <3 ניקי!
~עודכן בתאריך 13/6/2017~
החתלתולה המושלמת שלי!!

קוראים לה גרייס, היא בת קצת יותר משנה וקיבלתי אותה בחופש הגדול שבין כיתה ז' לח'.
האחים שלי קוראים לה ״קטוסה״ (חתולה בערבית) וזה נורא מעצבן כי רק אידיוט יקרא לחתולה שלו- ״חתולה״..
אני קוראת לה רוב הזמן ״חתלתולית״ כי זה שם חיבה חמוד כזה..
בהתחלה היא הייתה שורטת ונושכת אבל לא היה אכפת לי, למרות שזה שרף נורא.
בחופש הגדול שבין כיתה ח' לט' היא ילדה שלושה גורים מתוקים שלושתן בנות.
אהבתי את כולם מאוד.
כיום היא עדיין חיה ברחובות, אני לא יודעת מה עם הגורים שלה. אם הם עדיין בחיים גם הם מסתובבים איפשהו. הסיבה שלא יכולנו להחזיק בהם יותר היא מכיוון שנולדה לי אחות שהיא פגה וזה היה סיכון עבורה.
מה דעתכם עליה?
(בתמונה היא בת חודשיים)


-עודכן בתאריך 26/12/2016-