עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

ברוכים הבאים לבלוג של החיים שלי!
אני ניקי.
אני מספרת בבלוג הזה על החיים שלי בשמות בדויים.
הבלוג הזה נוצר כשהייתי בכיתה ה' ונמחק הרבה פעמים ונבנה מחדש.
עכשיו אני בכיתה י'.
אני בת 15 וחצי.
השם של הבלוג מבוסס על הספר "הבלוג של החיים שלי", אבל הבלוג עצמו לא דומה לו.
אני לסבית מחוץ לארון (חלקית).
בעבר ניסיתי להתאבד.
אני דכאונית.
חותכת לפעמים.
אני תולעת ספרים.
אני גיקית.
אני ילדת סנטר.
~
אם אתם רוצים אתם יכולים לקרא עוד עליי בבלוג שלי, תרשמו אם בא לכם ואז תקבלו עדכון במייל בכל פעם שאני מעלה פוסט.
נוסף על כך, לכל שאלה ובקשה אתם יכולים לשלוח מייל- niki24.bloger@gmail.com
~
מקווה שנתראה בבלוג- ניקי.


~עודכן לאחרונה בתאריך 27/9/2017~
חברים
Zippersיהוהsmooth criminalIM ALאנונימיתשושו
Liam GreisonSonita.for.amorפמיניסטיתענברmayyanlevLR SOMEONE
תמר נובומינסקיאנו נימיתits just me .נאיהtearsThe dark
תיאודני מאורDaniellecosmicBFFmy blog,my storyסיסי
forever ALONE girlשריתמקוב אביטלמאירוברומינטפושילדת הבלוגרעות♡
.0Rozסטפני גבאי
נושאים
החיים שלי  (29)
איירון וומן  (7)
בית ספר  (6)
מתמטיקה  (5)
דיכאון  (4)
הבלוג  (4)
המסע שלי  (4)
חברות  (4)
לסבית  (4)
אל תתעלמו ממני  (3)
אמא שלי  (3)
ביסקסואלית  (3)
הומופוביה  (3)
התמרמרות  (3)
ספר החוקים של ניקי- חדש  (3)
תיכון  (3)
אוטיזם  (2)
אנימה  (2)
בלבול  (2)
דעה אישית  (2)
החברה הכי טובה  (2)
התבגרות  (2)
חלומות מוזרים  (2)
מגמות  (2)
מחשב נייד  (2)
מחשבות  (2)
נאומים ארוכים  (2)
סרטים  (2)
עזרה  (2)
עצב  (2)
שדרות  (2)
שלהבת זל  (2)
שנאה  (2)
תמונות  (2)
DIE  (1)
I HATE ME  (1)
אהבה  (1)
אוטובוס  (1)
אמא  (1)
אמונה  (1)
אנגלית  (1)
אני  (1)
אני צריכה עזרה  (1)
אנימות  (1)
בגרות  (1)
בוגרת  (1)
ביטחון עצמי  (1)
בלוגים מומלצים  (1)
בקשות  (1)
גיל ההתבגרות  (1)
דברים שלמדתי  (1)
דוקטור הו  (1)
דן ופיל  (1)
דעות אישות  (1)
דעות פוליטיות  (1)
דת  (1)
הבעיות שלי  (1)
הבעת דעה  (1)
החופש הגדול  (1)
החלטה  (1)
החתולים שלי  (1)
הלוויה  (1)
המוזרות שלי  (1)
הקהילה  (1)
התבכיינות  (1)
התלבטויות  (1)
התלוננות  (1)
חברי צאט  (1)
חהט  (1)
חופש  (1)
חלומות  (1)
חתכים  (1)
טארדיס  (1)
כאב  (1)
כתיבה  (1)
לבד  (1)
לימודים  (1)
לסביות  (1)
מאוהבת  (1)
מארוול  (1)
מדעים  (1)
מה אני חושבת על  (1)
מה אני חושבת על..  (1)
מוות  (1)
מחנאים  (1)
מחנאים vs כדורגל  (1)
מעבר  (1)
מצעד הגאווה  (1)
משחקי הפסטיגל XD  (1)
משימות  (1)
משעמםםם  (1)
נטישה  (1)
סבתא שלי  (1)
סדרות  (1)
סיום חטיבה  (1)
סיפורים ארוכים  (1)
סרטונים  (1)
עדכונים  (1)
פייסבוק  (1)
פרידה  (1)
פריקה  (1)
קטעים מהיומן  (1)
רגשות  (1)
רחמים עצמיים  (1)
רצח  (1)
שאלות  (1)
שוביניזם  (1)
שירים  (1)
שקופה  (1)
תודה  (1)
תמונות חמודות  (1)
תעודה  (1)
דירוג הדיכאון שלי

בסולם של 1-10:
1-3: כשאין לי התקף דיכאון.
4-6: רצון לזחול למיטה ולוותר על החלומות והשאיפות שלי.
7- רצון לחתוך.
8- חתכים.
9- רצון להתאבד.
10- התאבדות.


סליחה על התמונה.
My BFF!

אין תחושה יותר נוראית מניתוק של החברה הכי טובה.
אין תחושה יותר נוראית מהידיעה שאחרי סוף שנת הלימודים לא תראי אותה יותר לעולם.
אין תחושה יותר נוראית מאשר ההרגשה המוזרה שאמא שלה שונאת אותך מסיבה לא ברורה.
אין תחושה יותר נוראית מאשר הידיעה שבשנה הבאה כל חברותייך יעלמו ותשארי מוקפת בשונאותייך.
אין תחושה יותר נוראית מאשר הידיעה שבשנה הבאה תהיי כל יום בחדר מלא ב40 בנות ועדיין, כל היום, תרגישי לבד- אפילו יותר לבד ממה שאת עכשיו.
חלל ריק, ריקנות, חוסר, חיסרון, עצב, עצבות, כאב, פחד. כלום.
כל אלו ביטויים של מה שאני מרגישה עכשיו.
פשוט כלום. ריק. מבפנים.
אין תחושה יותר נוראית-
מאשר להיות פשוט-
שקופה.
המסע שלי

אני מתחילה את המסע שלי היום.
בסופו של המסע אני רוצה למצא את עצמי.
לדעת מי אני, מה אני.
אני רוצה להיות שמחה.
אני מקציבה למסע שלי שנה מעכשיו.
ואם צריך אני אתן עוד זמן, אבל אני מקווה שלא אצטרך.
~המסע שלי יסתיים בתאריך 18/7/2017~
בהצלחה לי!:)
המסע שלי 2

היום אני מתחילה פנקס.
פנקס ואיתו דרך חדשה, דרך לשפר את החיים שלי.
בפנקס אני אכתוב נקודות חוזק ונקודות חולשה שלי.
אני צריכה לוודא עם אנשים שמכירים אותי שכל הנקודות הכתובות בפנקס הן נכונות.
ואולי, בתאריך הזה בשנה הבאה,
החיים שלי יהיו שונים.
שמחים יותר:)

~המסע יסתיים בתאריך 12/6/2018~
רשימת הצפיה שלי
•  אנימות:
•  בלאק באטלר- ספר הקרקס
•  אין לי הרבה חברים
•  השקר שלך באפריל
•  דורארארה עונה 3
•  בלאק באטלר- ספר הרצח
•  סרטים:
•  סרטי אקסמן
•  ספיידרמן
•  כל סרטי מארוול ~רשימה נפרדת~
•  מלחמת הכוכבים
•  בחזרה לעתיד
•  טירת הזכוכית
•  סדרות:
•  דוקטור הו עונה 10
•  חברים (אולי)
•  המדריך לרוצח (אולי)
•  גלי (אולי)
•  אימה אמריקאית
•  המפץ הגדול- עונות 8-10
סרטי מארוול
•  איירון מן 1- ראיתי
•  איירון מן 2- ראיתי
•  ת'ור 1-
•  קפטן אמריקה 1- ראיתי
•  האלק
•  הנוקמים 1- ראיתי
•  איירון מן 3- ראיתי
•  ת'ור 2- ראיתי
•  קפטן אמריקה 2
•  שומרי הגלקסיה
•  הנוקמים 2
•  אנטמן
•  קפטן אמריקה 3
•  דוקטור סטריינג'- ראיתי
ברוכים הבאים למסיבת הרחמים העצמיים שלי
15/11/2017 02:04
ניקי
החיים שלי, בית ספר, רחמים עצמיים, דיכאון

קודם כל אני חייבת לומר, וואו! פשוט וואו! לפוסט האחרון שלי, על הדעה שלי על דן ופיל, היו יותר מ100 צפיות! יותר מ100 אנשים נכנסו לפוסט וככל הנראה קראו אותו. וואו. אני גאה בעצמי.

חבל שלא היו גם תגובות.. טוב נו, יש לי הרבה דברים להתלונן עליהם וזה כרגע לא אחד מהם. נעבור הלאה.

אז… למה נעלמתי לככ הרבה זמן?

בייסיקלי, עצלנות.

החדר שלי קטן יחסית ואין בו שולחן או מקום נח לשבת עם המחשב אז אני מתעצלת להדליק אותו ומהפלאפון לא ככ נח לכתוב כי אין גוגל דוקס אז יש סיכוי שכל מה שאני כותבת יימחק ויש יותר סיכוי לשגיאות מקלדת ואני מתעצלת לעשות הגהה…

אבל אני מודה שהבלוג היה חסר לי, כתבתי יומן בזמן שלא הייתי פה אבל זה לא היה ככ נח בגלל ש.. שוב, אין לי שולחן בחדר אז אני כותבת על המיטה וזה לא ככ נח ואני גם בעמודים האחרונים אז זה כל הזמן מתקפל ונסגר. בקיצור, טוב לחזור.

אז.. מה חדש בחיים שלי?
טוב, בעיקר שאין לי חיים.

זוכרים שאמרתי שבית הספר שאני לומדת בו הוא ברמה נמוכה מידי בשבילי? אז מסתבר שזה לא רק זה, זה בית ספר שמיועד לתלמידים שהעיפו אותם מבתי ספר אחרים. במקומות אחרים שומעים רק את שם בית הספר ומחליטים שאין להם מקום, כשראו את התעודות שלי מהשנים הקודמות שאלו אותי איך הגעתי לשם. בנוסף לכל זה, התלמידים שם מעשנים בכיתות דברים שהם בהחלט לא סיגריות ואני לא רוצה אפילו לדעת מה הם למרות שיש לי הרגשה שאני כן יודעת.

בכל מקרה, החלטתי שבשום מחיר אני לא נשארת שם כי בנוסף לכל הדברים האלה אני מפסידה חומר לימודי שאני צריכה לדעת כדי לעשות בגרות נורמלית ולא "מותאמת" כמו בבית הספר ההוא, אחרי שבכל בתי הספר האחרים בעיר אין מקום או שהם מסננים אותנו בפלאפון באופן קבוע החלטתי לבחור בברירה האחרונה שנשארה לי, לחזור לבית הספר הקודם שלמדתי בו. הבעיה היא שלא חשבתי שייקח להם ככ הרבה זמן להחזיר לי תשובה לגבי הקבלה שלי בחזרה לבית הספר. אמא שלי התקשרה ביום שישי ורק ביום שני התקשרו בחזרה כדי להגיד שביום חמישי אני אבוא לפגישה עם היועצת ורכזת החטיבה העליונה.

אני אמורה להיות לחוצה מהשיחה הזו אבל אני יודעת שרוב הסיכויים שיקבלו אותי בחזרה כי אני יודעת שהמנהל אוהב את מה שמכניס לו כסף לבית הספר.

וכאן אני צריכה להסביר איך זה קשור לזה שאין לי חיים ולמה אין לי חיים? אוקי, אז מאז הפעם ההיא שעישנו.. דברים. בכיתה שלי אני לא ממש רוצה לבוא לשם שוב, הדבר הזה מסריח ועושה לי כאב ראש נוראי ואני בהחלט לא רוצה להתקרב לזה עוד פעם במהלך החיים שלי ואם אני אלך לשם יש סיכוי לא קטן שאני אחשף לזה שוב. נוסף על כך שממילא לא לומדים שם שום דבר וגם עברתי לשם כדי שיהיו לי חברים אבל עם אנשים כאלה אני לא מעוניינת בכלל להתחבר אז אני לא מפסידה כלום אם אני נשארת בבית. מפה לשם, הפעם האחרונה שהייתי בבית ספר הייתה ביום ראשון שעבר (כלומר, יותר משבוע שלא הייתי בבית ספר). ביום שלישי שעבר (לפני שבוע) הייתה הבת מצווה של אחותי ומאז לא ממש יצאתי מהבית או הייתה לי אינטרקציה אנושית. אני לא נמצאת כרגע בשום מסגרת ושום דבר לא ממש מגביל אותי, אני הולכת לישון מאוחר וקמה מאוחר, אני רואה כל היום סדרות וכל התזוזה שלי היא מהחדר למטבח. אפשר לומר שאני סוגשל מתחרפנת פה, אני לא אתפלא אם אני אמות משיעמום. אני רק מחפשת לצאת מהבית אבל העובדה שאין לי ככ חברים לא עוזרת לעניין. יש לי חברה אחת שהיא בדלגנות כל הזמן (היא עכשיו בשבט החדש ועד שחודש ארגון יגמר אני לא אוכל להפגש איתה) והחברה הכי טובה שלי גרה ממש רחוק ממני (וגם לומדת עד מאוחר ככה שאני לא יכולה לסוע אליה אחרי צהריים או משהו כי עד שאני אגיע אני כבר אצטרך לחזור).

אנשים מנתקים איתי קשר על בסיס יום יומי ואיבדתי איפשהו את הרגשות אז זה אפילו לא מפריע לי. בייסיקלי, רוב הזמן אני לא מרגישה כלום. פשוט כלום. אפילו לא ריקנות. פשוט כלום. אני לא יודעת אם אני אוהבת את זה. אני יודעת שבוודאות הרגשתי משהו כשגיליתי שהחברה שלי חותכת וזה לא היה משהו נחמד.

ואם כבר מדברים על רגשות לא נחמדים, ביום שישי הקרוב שלהבת הייתה אמורה להיות בת 15 (לפי תאריך עברי) וזה עצוב שכבר עברה יותר משנה מאז שהיא מתה. זה עצוב שהיא הייתה רק בת 13 כשהיא מתה. זה עצוב שאף פעם כבר לא תהיה לי הזדמנות לסלוח לה. ובעיקר להתנצל. חשבתי על התקופה שהייתי ביסודי, על שלהבת ועל התקופה שבה הדיכאון שלי התחיל. כששלהבת הגיעה לבית הספר, באמצע כיתה ב', התחברתי איתה באופן כמעט מיידי. כשמלכת הכיתה החליטה לעשות עליי חרם כשלא צייתי להוראות שלה, שלהבת הפסיקה להיות חברה שלי כדי שהחרם לא יעבור גם אליה. ברגע שהפסקנו להיות חברות והיא התרחקה ממני, היא התחברה כמעט מיד עם הבנות המקובלות ובניהן גם עם זו שנחשבה למלכת הכיתה. בכל פעם שהיינו חברות, הבנות המקובלות התרחקו ממנה ובכל פעם שהיא התרחקה ממני, הן התקרבו אליה מחדש. כשאני ושלהבת היינו חברות היא רבה הרבה עם הבנות המקובלות והן היו מגעילות אליה. אחרי שחשבתי על על זה הבנתי שבעצם אני הרסתי לה את החיים. בגללי הבנות המקובלות היו מגעילות אליה. בגללי היא ניסתה להתאבד בכיתה ו' (זה כבר סיפור ארוך שאני כנראה לא אספר). והיא לא היחידה שהרסתי לה את החיים בצורה הזו! בכיתה ד' היו צוחקים על כל מי שמסתובבת איתי כדי שימאס לה והיא תתרחק ממני, היו בנות (טוב, בעצם אחת, שהיא היום החברה הכי טובה שלי) שלא התרחקו לא משנה מה והיא סבלה בגללי. במובן מסויים, אני גרמתי לאנשים לסבול.

היו לי עוד דברים לכתוב אבל אני מעט עייפה ולא ככ זוכרת אותם עכשיו אז אני אסיים כאן ואמשיך מחר, אם יהיה לי כח להדליק את המחשב.

להראות בינתיים.

-ניקי.


0 תגובות
הבעת דעה בנושא; דן ופיל.
01/10/2017 23:13
ניקי
הבעת דעה, דן ופיל

אז חשבתי בכל חודש, בראשון לחודש, לעשות פוסט שאני כותבת בו דעה שלי לגבי משהו. והיום… החלטתי להביע את דעתי בנושא; דן ופיל.

הפאפןדום די השתלט על קהילת הפאנדום ועל העולם כולו (אם מישהו זקוק למילון מונחים, תגיבו ואני אכין אחד שיצטרף לצד הבלוג), ככל שאני ראיתי הפאןדום נפוץ בעיקר בקרב ילדים מגיל 10 ועד 15 ברחבי העולם. לא הכרתי  או שמעתי עדיין פאןפיפול מעל גיל 15 או מתחת לגיל 10 ולכן אני משערת שהפאןדום פחות נפוץ בגילאים האלה. אבל אני מקדימה את המאוחר, מה זה בכלל 'דן ופיל'?

דן ופיל הם שני יוטיוברים בריטיים הפעילים בכמה ערוצי יוטיוב, בעיקר בערוץ הנקרא 'דן אנד פיל גיימס' (באנגלית כמובן, אבל אני עצלנית מכדי לשנות את המקלדת הלוך חזור). בערוץ הזה הם מעלים סרטוני גיימינג, לרוב משותפים של שניהם. לעיתים הם מתחרים אחד בשני ולעיתים הם משחקים ביחד. יש להם עכשיו 'סדרה' פופולרית על דמות סימס שהם יצרו הנקראת 'דיל'. חדי ההבחנה בניכן ודאי שמו לב שזה שילוב של שני השמות שלהם, כל הדמויות שהם יוצרים במשחקים שלהם מקבלות שמות המעורבבים מ'דן' ו'פיל'. אני חושבת שזו דרך להשתעשע בצופים שלהם, שרובם משפפים אותם באופן אובססיבי. לכן הפאנדום שלהם נקרא פאןדום (פאן זה עוד שילוב של השמות והשיפ ניים הרשמי שלהם). פעם בשנה, במועד קבוע מראש, הם מעלים סרטון שנקרא 'פיל יז נוט און פייר' או בקיצור, פינופ. הם מתחילים את הסרטון בלצייר לעצמם שפמי חתול ואז… האמת שלא ברור לי מה הם עושים אז למרות שצפיתי בשמונת הפינופים יותר מפעם אחת.

ועכשיו, אחרי שהסברתי בצורה הכי כושלת שיש מי הם דן ופיל, מה אני חושבת עליהם?

אני חושבת שהיוטיוברים האלה מאוד משעשעים, למרות שבדרך כלל אני לא אוהבת סרטוני גיימינג אני מוצאת את הסרטונים של דן ופיל משעשעים ביותר. עם זאת, כשסרטון שלהם אורך יותר מ10 דקות אני מאבדת עניין. ראיתי פעם אחת לייב שלהם ובין התגובות היו ילדים שהשעה אצלם הייתה 3 לפנות בוקר והם בכל זאת נשארו וצפו בלייב מתחילתו ועד סופו, וזה גורם לי לתהות מה ככ ממכר ילדים בסרטונים של דן ופיל? מעט שעשוע זה כל מה שצריך כדי לכבוש אותם? אני מניחה שאני לעולם לא אבין כמו שאנשים שהם לא פאנפיפול של דוקטור הו (הוביאנים, בקיצור) לא יוכלו להבין מה ככ מלהיב בדאלק שלמעלה נראה כמו מלחיה מבחוץ ומבפנים מלא באיכסה רירי כזה.

בעיני, הפינופים טובים יותר מסרטוני הגיימינג שלהם ומבין סרטוני הגיימינג הסרטונים שהם מתחרים אחד בשני טובים יותר. יצא לי לראות כמה פרקים מהסדרה של הסימס אבל מצאתי אותה משעממת. 'יום בחייה של טביתה', קודם כל- מאיפה לעזאזל הבאתם את השם הזה? ודבר שני, היום בחייה של טביתה למעשה נורא משעמם. החלק המעניין ביותר בסדרה היה כשטביתה נחטפה על ידי חייזרים והחבר שלה, דיל, לא שם לב בכלל. (סליחה על הספוילרים למי שלא הגיע לשם ותכנן לראות) ברגע שהחייזרים החזירו בחזרה את טביתה שוב איבדתי עניין די מהר. הסדרה הזו אפילו הוציאה לי קצת את החשק מלנסות לשחק סימס בעצמי. כמה כבר אפשר למתוח סדרה על משחק ככ משעמם?

שמעתי שחלק מהאנשים חושבים שדן ופיל לא בוגרים כי הם לא יוצאים מהבית והם כל היום במחשב, שזה נחמד שהם מאושרים אבל אי אפשר להקים משפחה (משהו שהם כנראה יצטרכו לעשות יום אחד, ביחד או לחוד) רק מאושר. אני מסכימה. חלקית. נכון, אי אפשר להקים משפחה רק מאושר אבל… וזה אבל די גדול… העובדה שהם צוחקים בסרטונים על זה שהם לא יוצאים מהבית וכל היום מול המחשב לא אומרת שזה באמת נכון, הם יכולים להיות ילדותיים ולצחוק על זה מול המצלמה וברגע שהמצלמה זזה הצידה להיות אדם שונה לחלוטין, הרבה יותר בוגר ואחראי. נוסף על כך, ישיבה מול המחשב כל היום ובגרות הם לא דבר והיפוכו. אף אחד לא יאמר לעובדי אמדוקס או כל עבודה אחרת שהעובדים בה יושבים מול מחשבים כל היום שהם לא בוגרים בגלל שהם כל היום מול המחשב, יוטיוב עבור דן ופיל זו עבודה לכל דבר- הם מרוויחים מזה כסף, והרבה כסף. אם ככה, מדוע הם נקראים 'לא בוגרים'? התגובה הספציפית שקראתי כאילו טוענת שאושר ובגרות הם לא דברים שיכולים לבוא ביחד ואני שואלת; למה? למה אתה לא יכול להיות גם בוגר וגם מאושר? דן ופיל מאושרים, הם עשויים להיות בוגרים- אם לא עכשיו, אז בעתיד כשיהיו מוכנים יותר להקים משפחה- אם כך, יש להם אושר, עושר (יציבות כלכלית לא מתחרז, ויש לי תחושה שזה יותר מסתם יציבות כלכלית במקרה שלהם. משווקים מוצרים שלהם, הם די חיים את החלום של בערך כל אחד.) ובגרות בסימן שאלה כנראה, לדעתי אלו כל הדברים הבסיסיים שדרושים כדי להקים משפחה (חוץ מ... כמובן, המשפחה).

לסיכום; הפאןדום נחמד אבל אני מעדיפה אותו מרחוק, הוא גם יקר מידי בשבילי, יותר מידי מוצרי פאןדום שאני עלולה לרצות לקנות. עם זאת, אני מתכוונת לצפות בפינופים עד שהם יתחילו לשעמם אותי.

נתראה בפוסט הבא, אל תשכחו לסמן 'אהבתי' אם אהבתם את הפוסט ולהגיב לי למטה אם... יש לכם מה להגיד או שסתם בא לכם, תמיד נחמד לקרא תגובות. ואם אתם אוהבים את הפוסטים שלי ורוצים לקבל עדכון בכל פעם שאני מעלה פוסט חדש, תירשמו לבלוג בקוביית קבלת העדכונים בצד השמאלי העליון של הבלוג.

נתראה בפוסט הבא,

ניקי.
נ.ב: תראו יש לי סיום כמו של יוטיוברים.




למטה בתגובות: קישורים/ תמונות אם אני אצליח.
3 תגובות
פוסט קצר יחסית. חבל.
01/10/2017 01:38
ניקי
החיים שלי, תיכון, אמא שלי, סבתא שלי

שלום לכם! סביבה שוממה!

לא, זו לא אותה פתיחה מהפוסט הקודם. אני מקורית נורא ואני מגוונת.

אז… מה חדש אצלי בחיים? לא הרבה למען האמת.

איך עבר עליי כיפור? האמת היא שישנתי 17 שעות בערך. שיא אישי חדש. מעניין אם זה נחשב שיא גינס… לאחר בדיקה באינטרנט ראיתי שיש אנשים שישנו 21 ואפילו 30 שעות(! זה יותר מיממה, אין לכם חיים אנשים?) ששאלו את אותה השאלה אז אין לי טעם לבדוק מה השיא.

אחרי שקמתי ב15:40 בערך נשארו לי רק בערך 3 שעות לצום ואני בדרך כלל אני לא רעבה גם ככה אז זה היה די קל. זרקתי מתישהו איזו אמירה על זה שאני אתחתן באולם בתל אביב ואז היא שאלה אותי אם כבר יש לי עם מי להתחתן והתלבטתי אם לומר 'כן.' אני תוהה אם זה אומר שהיא לא קראה את הפוסט הקודם. דיברנו על זה שאני מסכימה שאח שלי יהיה שושבין רק אם הוא יהיה חתיך, היא התחילה לחשב באיזה גיל אני אתחתן ובת כמה היא תהיה אז… גם היה לנו דיון על ההבזל שבין 'רווקה' ל'פנויה'. היא טוענת שרווקה זו אישה לא נשואה ופנויה היא אשה שאין לה חבר/ה. בתור דוגמא היא גם אמרה 'את פנויה' והתלבטתי אם לתקן אותה. בסך הכל יום שבת שגרתי בבית שלי רק עם יותר שינה ופחות אוכל.

אז מה צפוי לי בשבוע הקרוב?

ביום ראשון אני מתכננת אולי לבדוק את בית הספר החדש שאני רוצה לעבור אליו, אם לא ציינתי את זה, בית הספר הנוכחי שלי פשוט לומד ברמה נמוכה מידי בשבילי (#מתנשאים_ונהנים) וגם בבית הספר שאני רוצה לעבור אליו יש מגמת תיאטרון בעוד שבבית הספר הנוכחי שלי יש רק לימודים ריאליים, משהו שלא ממש מעניין אותי. אני באמת מקווה שאוכל לעבור לשם.

אני גם רוצה ללכת לספרייה ביום ראשון, לא הייתי שם למעלה מחודש ואני צריכה ספרים חדשים, למרות שיש לי ספרים מנוער קורא שעוד לא קראתי… הם לא מושאלים אז יש לי ת כל הזמן שבעולם לקרא אותם. אני צריכה לסיים את הספר הנוכחי שאני קוראת "חלומות על אלים ועל מפלצות" בשביל זה, אני כבר ב30 העמודים האחרונים אז לא ייקח לי הרבה זמן לסיים. אני רק מקווה שעוד נשאר לי מה לקרא בספריה שבשכונה שלי, במקרה שלא אני מניחה שאני פשוט אחזיר את הספרים ואתחיל לקחת ספרים מהספריה המרכזית בעיר. אני לומדת ליידה אז יהיה לי יותר קל לקחת ממנה ספרים במקום לצאת במיוחד מהבית וללכת ברגל לספריה בשכונה שלי. בספריה המרכזית יש גם מבחר גדול הרבה יותר של ספרים.

ביום שני יש יום הולדת לחברה טובה שלי, אני לא יכולה לכתוב אם אני מתכננת משהו כי אני יודעת שהיא קוראת את הבלוג שלי. למה סיפרתי לה עליו? לא באמת ברור לי. זה היה למעשה בטעות. היא ככ התלהבה מלדבר על הבלוג שלה כל הזמן והיא הייתה ככ בטוחה שהיא מתחזקת אותו כבר המון זמן כשלמעשה הוא קיים כבר קרוב לשנה אז בטעות פלטתי שלי יש בלוג מכיתה ה'. בהתחלה היא לא האמינה לי והיא דרשה שאני אראה לה, אחרי שהראיתי לה היא ביקשה קישור למייל שלה ואז היא נרשמה לבלוג והתחילה לקרא אותו בקביעות. אני לא יודעת מה אני חושבת על זה, זה נחמד מצד אחד ומוזר מצד שני.

ביום שלישי יש יום משפחות בעבודה של אבא שלי, אני לא יודעת אם נכון לנסח ככה את המשפט כי הוא אזרח עובד צה"ל ויום המשפחות בבסיס שהוא עובד בו (נראה לי לפחות..) אז אני לא בטוחה.

ביום רביעי ערב חג. על פי בדיקה קטנה ציינתי פעם בקטנה מישהו שכיניתי אותו בבלוג תום. סבתא שלי עובדת בפנימיה של ילדים שההורים שלהם לא יכולים לגדל אותם מסיבות כאלה ואחרות והוא היה אחד הילדים בפנימיה (עכשיו הוא אצל משפחת אומנה אז הוא כבר לא בפנימיה), היא הייתה מביאה אותו לפעמים בימי שישי בערב/ חגים כי חלק מהילדים היו משתחררים הבייתה ורק לו לא היה לאן ללכת כי לא היה לו אף אחד. משהו שחשוב לציין, לבן אדם יש תלתלים ברמה של פאקינג בנדיקט קאמברבאץ'. או היו לפחות. לפני שנה בערך דיברנו בוואטסאפ (הוא נתן את המספר שלו לסבתא שלי שהתלהבה להעביר אותו אליי בתקווה שזה יהפוך אותי לפחות לסבית ויותר סטרייטית) ולפי הפרופיל שלו ראיתי שהוא הרג את התלתלים לטובת הכרבולת המוזרה הזו שבנים משום מה אוהבים לעשות. אני מקווה שהתלתלים צמחו מאז כי תלתלים ברמה של בנדיקט קאמברבאץ' הם משהו שלא כדאי לוותר עליו בכזו קלות לטובת… כרבולת של תרנגולת על הראש או מה שזה לא יהיה. סבתא שלי די מתלהבת מזה שיהיה סביבי בן בערך בגילי אבל אני מחבבת אותו רק בתור ידיד. אני לא יודעת מה אני חושבת על זה שהוא יבוא, אני מניחה שיהיה נחמד לפגוש אותו אחרי שלא ראיתי אותו מאז שהייתי בכיתה ו'. אני מניחה שאני כבר אגלה ביום רביעי.

אני גם מצפה לקבל פלאפון חדש (יחסית, שוב אני מקבלת פלאפון שאף אחד לא רוצה. אשתו של דוד שלי מחליפה לאייפון 8 ואני מקבלת את האייפון 6 הישן שלה שהיא כבר לא רוצה) השבוע. או אולי אף פעם, תלוי אם אנשים עומדים במילה שלהם במשפחה שלי. אני 'מצפה לקבל השבוע' כבר כמה שבועות.

טוב, אני חושבת שאני אסיים להיום את הפוסט, די מאוחר כבר ואני צריכה ללכת לבית ספר מחר.

שלום, עד הפעם הבאה,

ניקי.


0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 22 23 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
שלהבת חיה שוורץ זל

שלהבת חיה שוורץ ז"ל טבעה למוות בשדות ים ביום שישי 8/7/2016 בשעה 18:30.
ההלוויה שלה התקיימה בתאריך 11/7/2016 (ד' תמוז ה'תשע"ו) בשעה 17:00.
היא הייתה רק בת 13 וחצי במותה.
היא לעולם לא תהיה בת 14.
היא לעולם לא תעלה לכיתה ט'.
היא תישאר ילדה.
לנצח.
אבל לא כמו פיטר פן..
שלהבת, אני מתגעגעת אלייך :( <3
~My favorite songs

-Stray heart

-If Icould tell her

-Fuck you

-Take me to church

-Still breathing

-Boulevard of broken dreams

-American idiot
החלומות/ השאיפות שלי:
•  שהבלוג שלי יהיה פעיל
•  לגור בלונדון/ ת״א
•  שיתגשם חלום לפחות.V
•  לא להיות ילדה דחויהV
•  שיהיו לי 5 לייקים על פוסט.
•  חלומות נורמליים.
•  יהיה אכפת לי מלימודיםV
•  שתהיה לי vBff
•  להיות שחקנית/ סופרת.
•  לסיים תיכון
•  לסיים יסודיV
•  עולם ללא הומופוביה.
•  לא לגור בבית שלי
•  שלמישהו יהיה אכפת.V
•  שמישהי תאהב אותי.V
•  למצא את עצמי
•  להיות שמחה
•  לעשות 5 5 (יחידות)
•  לאמץ 3 חתולים בשם מגנוס
•  לאמץ חתול שחור בשם ניקו
•  להיות חלק ממשהו
•  לסיים חטיבהV
•  הערכה/ ביטחון עצמי גבוהים יותר
•  לרזות קצת
רשימת הקריאה שלי
•  חיקוי של שרלוק הולמס
•  גורלו של אפולו 2
•  גיבורי האולימפוס 2
•  גיבורי האולימפוס 3
•  לפני שאפול
•  שרלוק הולמס חלק ה׳
•  שרלוק הולמס חלק ב'
•  נפילת הממלכות 5
•  גיבורי האולימפוס 4
•  גיבורי האולימפוס 5
•  יומני החנונית 6
•  המסעדה שבסוף היקום
•  עלובי החיים
•  נפילת הממלכות 4
•  הרוזן ממונטה כריסטו
•  ההסטוריה של הפילוסופיה...
•  מעריצה/ Fangirl
•  כמה טוב להיות פרח קיר
•  הסיפור שאינו נגמר
•  הכל הכל
לא רק בלוג
אשמח אם בכל בקשה, שאלה או בעייה תפנו אליי במייל- niki24.bloger@gmail.com

~

חפשו באינסטגרם- @niki24_bloger

~

מצפה לראותכם שם!
<3 ניקי24
משהו שכדאי לדעת עליי~

אני תולעת ספרים וגיקית בנשמתי, אני מברכת את המוזרות ומקללת את הנורמליות.
הספר האהוב עליי הוא הספר ״שרלוק הולמס״.

הסופרת הישראלית האהובה עליי היא ליאת רוטנר, קראתי כמעט את כל הספרים שלה.

ספר שאני לא מוכנה לקרא שוב לעולם-
המשחק של אנדר.
אני מכבדת אנשים שאוהבים את הספר הזה, אבל אני לא מבינה אתכם. הספר נורא מיושן והכתיבה לא עושה לי חשק להמשיך ולקרא.

ספר שלדעתי נורא משעמם אבל בתנאים מסויימים אולי אקרא אותו שוב-
הארי פוטר.
כן, כן, הרי לכם תולעת ספרים שלא אוהבת את הספר הזה.

וזהו לבנתיים, <3 ניקי!
~עודכן בתאריך 13/6/2017~
החתלתולה המושלמת שלי!!

קוראים לה גרייס, היא בת קצת יותר משנה וקיבלתי אותה בחופש הגדול שבין כיתה ז' לח'.
האחים שלי קוראים לה ״קטוסה״ (חתולה בערבית) וזה נורא מעצבן כי רק אידיוט יקרא לחתולה שלו- ״חתולה״..
אני קוראת לה רוב הזמן ״חתלתולית״ כי זה שם חיבה חמוד כזה..
בהתחלה היא הייתה שורטת ונושכת אבל לא היה אכפת לי, למרות שזה שרף נורא.
בחופש הגדול שבין כיתה ח' לט' היא ילדה שלושה גורים מתוקים שלושתן בנות.
אהבתי את כולם מאוד.
כיום היא עדיין חיה ברחובות, אני לא יודעת מה עם הגורים שלה. אם הם עדיין בחיים גם הם מסתובבים איפשהו. הסיבה שלא יכולנו להחזיק בהם יותר היא מכיוון שנולדה לי אחות שהיא פגה וזה היה סיכון עבורה.
מה דעתכם עליה?
(בתמונה היא בת חודשיים)


-עודכן בתאריך 26/12/2016-